חובבי היין מסתפקים בהרחבת הידע בכל מה שקשור בטעימת היין ומעט על כל הטכנולוגיה שבעשייה. משום מה, הקטע החקלאי קצת מוזנח, אמנם הוא פחות סקסי אבל הוא העיקר.
"את היין עושים בכרם" אומר הפתגם הצרפתי וכמו שאומרים, כל מילה בסלע .
איכות הענב היא שקובעת את איכות היין, מקצועיות היינן והטכנולוגיה שמאד מפותחת בימינו יכולה לעזור ולשפר אך בשום מקרה לא תייצר יין איכותי מענב נחות.
לצערנו ענב איכותי הוא לא תוצאה (או לא רק) של כורם שקם כל בוקר ומטפל בגפנים אפילו אם זה באהבה אין סופית. המושג "טרואר" הוא לחם חוקם של מגדלי ענבי היין,הכוונה היא למכלול נתונים שמשפיעים ברמות שונות על איכות הענב:מיקום הכרם מבחינת אזור גיאוגרפי, גובהה מעל פני הים, מבנה הקרקע, השיפוע והחשיפה לשמש, הם נתונים שבעצם קובעים יותר מכל את איכות הענב.
עמק האלה זוכה להכרה כמקור לכרמים איכותיים מזה כמה שנים, ההיסטוריה ותגליות ארכיאולוגיות מלמדות שבאזור ייצרו יין מזה אלפי שנים.
ביקב יפו הבנו שללא כרמים איכותיים אין עתיד, חייבים להתרכז בענבים מהאזור וליצור מה שנקרא Appellation , הכוונה להתמקדות באזור גידול גאוגרפי אחד אותו היקב מבטא ביינות אשר הוא מיצר. קניית ענבים מכל מיני כרמים באזורים שונים בארץ לא תקדם את היקב ולא את תעשיית היין באזור עמק האלה.
עוד לפני בניית היקב נטענו כרמים מהזנים המצליחים ביותר באזור:קברנה סוביניון, מרלו, שיראז וקברנה פרנק שמסתמן כזן שיוכל לבדל את האזור משאר אזורי הגידול כמו צפון הארץ.
לאחר בחירת האזור ומיקום החלקות, נותר לטפל בכרם במטרה לקבל יבול מצומצם ואיכותי. ללא טיפול מקצועי הגפן תגדל אשכולות רבים וגדולים וכדי לקבל ענב מרוכז ואיכותי חייבים לדלל ולאפשר לגפן להתרכז במספר אשכולות מצומצם.
החקלאות היא הקטע הקשה ועתיר העבודה, בצרפת עונת הבציר היא חגיגה לצעירים ומסורת רבת שנים שחבל שלא קיימת בארץ.
.
